קנו אסימוני-חמימות ואסימוני-תועלת בנפרד

הפוסט הבא הוא תרגום של הפוסט Purchase Fuzzies and Utilons Separately של אליעזר יודקובסקי

 


 

כבר לפני שנים רבות, כלכלנים זיהו את התופעה הבאה: עורכת דין מבלה שעה בהתנדבות בבית תמחוי, במקום לעבוד שעה נוספת ולתרום את הכסף כדי לשכור מישהו שיעשה את זה במקומה.

אם עורכת הדין צריכה לעבוד שעה בבית התמחוי כדי לשמור על מוטיבציה ולהזכיר לעצמה למה היא עושה את מה שהיא עושה, זה בסדר.אבל היא גם צריכה לתרום חלק מהשעות שבה עבדה במשרד, משום שזהו כוחה של התמקצעות במקצוע, וככה מבוגרים גורמים לדברים לקרות. אפשר לחשוב על התרומה בתור קניית הזכות להתנדב בבית התמחוי, או כעל הצדקת הזמן בבית התמחוי.

אני פותח את הדלת בפני נשים זקנות קטנות. קשה לי לזכור את הפעם האחרונה שבה זה ממש קרה (אם כי אני משוכנע שזה קרה, מתישהו בשנה האחרונה). אבל בחודש האחרון, נגיד, יצאתי להליכה וראיתי רכב חונה בחנייה עם תא המטען שלו פתוח, תכולת הרכב זמינה לכל עובר ושב. הסתכלתי לראות אם יש שם שקיות סופר שמישהו פורק, אבל לא היה כך. הסתכלתי סביב לראות אם מישהו עושה משהו עם הרכב. בסופו של דבר, הלכתי לבית ונקשתי על הדלת, ולאחר מכן צלצלתי בפעמון. ואכן, תא המטען נשאר פתוח בטעות.

בנסיבות אחרות, זה היה מעשה פשוט של אלטרואיזם, שעשוי להעיד על דאגה כנה לאחר, או חשש מתחושת אשמה שתתלווה לבחירה שלא לעשות דבר, או רצון לאותת לעצמי ולאחרים שאני אדם ראוי לאמון, או תחושת הנאה מאלטרואיזם. דרך אגב, אני חושב שכל אלה מניעים סבירים לחלוטין; אולי אתן נקודות בונוס על הראשון, אבל לא אוריד נקודות על האחרים, כל עוד מה שעשיתם באמת עזר למישהו.

אבל במקרה שלי, מכיוון שאני כבר עובד במגזר ה-Nonprofit, עולה שאלה נוספת: האם הייתי יכול להשתמש בדקה שהקדשתי בצורה יותר מקצועית, כדי להביא תועלת רבה יותר לאחרים? כלומר: האם אני באמת יכול להגן על זה בתור הניצול הכי טוב של הזמן שלי, בהינתן שאר הדברים שאני מאמין בהם?

ההגנה המתבקשת – או אולי, הרציונליזציה המתבקשת – היא שהמעשה אלטרואיסטי הזה מחדש את כוח הרצון, בצורה הרבה יותר יעילה מאשר להאזין למוזיקה, לדוגמה. מצד שני, אין קונצנזוס בעולם המחקר על כך שישנה תופעה של הידלדלות כוח הרצון (Ego depletion). אפשר להגן על המעשה האלטרואיסטי גם מכיוון אחר – אני מפקפק ביכולת שלי להיות אלטרואיסט רק בתאוריה; אני חושד שאם פשוט אתעלם מבעיות שנקרות בדרכי, האלטרואיזם שבי יתחיל לדעוך. מעולם לא ניסיתי לבחון זאת – אני לא חושב שזה שווה את הסיכון.

אבל אם זו ההגנה, אי אפשר להצדיק את הפעולה בתור מעשה טוב, נכון? התועלות שמניתי הן תועלות לי-עצמי. ובכן – מי אמר שאני מנסה להצדיק את הפעולה בתור מעשה טוב נטול אנוכיות? זה מעשה טוב אנוכי. אם הוא חידש את כוח הרצון שלי, או השאיר אותי על דרך האלטרואיזם, ישנם יתרונות עקיפים אחרים למעשה, שלא מועילים רק לי (או כך אני מאמין, לפחות). כמובן, אפשר להגיד שאסור לסמוך על מעשים אנוכיים שאמורים לעזור לאחרים רק בתור "מניע נסתר"; אבל אם כך, על פי אותו עיקרון, צריך לבחון את המעשה הטוב המקורי עצמו, ולא את המניעים הנסתרים שהובילו אליו.

האם באמת אפשר להאמין בזה? האם באמת אפשר לקרוא לזה "מעשה טוב אנוכי", ועדיין להיעזר בו לחידוש כוח הרצון, במקום להרגיש אשמה על כך שהוא אנוכי? מסתבר שכן. אני מופתע שזה עובד ככה, אבל זה עובד. כל עוד אני נוקש על הדלת כדי להגיד שתא המטען פתוח, וכל עוד יש מישהו שאומר "תודה!", המוח שלי מרגיש כאילו עשה את המעשה הטוב הנפלא שלו להיום.

אתם עשויים לחשוב אחרת, כמובן. הבעיה עם לנסות לפתח אוּמנות של "חידוש כוח הרצון" היא שנראה כאילו דברים שונים עובדים לאנשים שונים. (כלומר: אנחנו מגששים באפלה ומשחקים עם תופעות פני-שטח בלי להבין את הכללים העמוקים יותר שיכולים לחזות את השונוּת בין התוצאות.)

אם הייתי צריך לייעץ למיליארדרית טרייה שנכנסה לעסקי התרומה, הייתי מייעץ לה להבחין בין שלושה סוגים של דברים שאפשר לקנות בכסף:

  • אסימוני-חמימות, המייצגים את התחושה הנעימה שבעשיית מעשה טוב. כדי לקנות אסימוני-חמימות נעימים, מצאי סטודנטית חרוצה אך קשת-יום, שעומדת לפרוש מהלימודים כי קיצצו בשעות של בעלה, ותני לה ישירות (בעילום שם) צ'ק של 10,000 דולר. חזרי על כך עד לקבלת התוצאה הרצויה.
  • אסימוני-מעמד. כדי לקנות מעמד גבוה בקרב חברייך, תרמי 100,000 דולר ל-X-prize הכי חם כרגע, או לכל עמותה אחרת שמציעה הכי הרבה סטייל תמורת הכי פחות כסף. תעשי מזה ביג דיל, תגיעי למסיבות העיתונאים שלהם, ותשוויצי בזה לחמש השנים הקרובות.
  • אסימוני-תועלת, המייצגים את התועלת האמיתית שהבאת לקידום המטרות החשובות לך. בבואך להגשים את המטרות החשובות לך – בחישוב קר-דם, בלי אדישות לקנה מידה או שנאת עמימות – בלי מחשבות על מעמד או על אסימוני-חמימות, תוך ניסיון להמיר את כל התוצאות לאסימוני-תועלת, וניסיון לבטא חוסר וודאות בהסתברות מספרית – מצאי את העמותה שמציעה את התוחלת הגבוהה ביותר לאסימוני-תועלת על כל דולר. תרמי לעמותה את כל הכסף שתכננת לתרום, עד שהתועלת השולית של כל דולר יורדת מתחת לזו של העמותה הבאה ברשימה.

הייתי מוסיף ומייעץ למיליארדרית הזו שמה שהיא משקיעה באסימוני-תועלת צריך להיות לפחות פי 20 ממה שהיא משקיעה באסימוני-חמימות – תקוּרה של 5% נראית לי סבירה כדי לשמור על עצמך אלטרואיסטית, ובתור השופט הנייטרלי שלך, אין לי בעיה להצדיק את אסימוני-החמימות כנגד גורם מכפיל גדול כל כך. כל עוד המעשה הטוב המקורי באמת עוזר ולא מזיק.

(קנייה של מעמד נראית לי לא קשורה לאלטרואיזם. אם לתרום כסף ל-X-prize משיג יותר התפעלות מהחברים שלכם מאשר לקנות סירת מירוץ באותו המחיר, אין סיבה לקנות את הסירה. רק שימו את הכסף בעמודת "להרשים חברים", ושימו לב שזה לא עמודת "אלטרואיזם".)

אבל הלקח העיקרי הוא ששלושת הדברים האלה – אסימוני-חמימות, מעמד, ואסימוני-תועלת צפויים – אפשר לקנות אותם בצורה הרבה יותר יעילה בנפרד, כשאתם עושים אופטימיזציה לדבר אחד בכל פעם. לכתוב צ'ק תרומה של 10,000,000 דולר לעמותה שפועלת כנגד סרטן שד – דבר ראוי להערכה הרבה יותר מאשר, לא יודע, לבזבז את 10,000,000 הדולר האלה על מסיבות או משהו – לא ישיג את תחושת התעלות הרוח כמו להיות פנים אל פנים מול אדם כששיניתם את חייו לטובה. אפילו לא קרוב.

זה לא ייתן לכם נושא לדבר עליו במסיבות כמו לתרום למשהו סקסי כמו X-prize – אולי הנהון קל מהעשירים האחרים, לכל היותר. ואם לא אכפת לכם מאסימוני-חמימות ומעמד, בטח יש אלף עמותות שמחכות לתרומות ויכולות להפיק פי עשרות מונים יותר אסימוני-תועלת, עם תרומה של עשרה מיליון דולר. לנסות לעשות אופטימיזציה לכל שלושת הקריטריונים הללו במכה אחת רק מבטיח שאף אחד מהם לא יהיה אופטימלי במיוחד – זה רק יגרום לדחיפות מהוססות בשלושת הכיוונים.

כמובן, אם אתם לא מיליארדרים או מיליונרים – אתם לא יכולים להיות יעילים באותה המידה, אתם לא יכולים לקנות בסיטונאות. אבל אני אומר – בשביל אסימוני-חמימות, תמצאו עמותה זולה יחסית, עדיף עם מוטבים קרובים שאפשר לפגוש ולראות. התנדבו בבית תמחוי. או שפשוט תפיקו אסימוני-חמימות מלפתוח את הדלת לזקנות קטנות. תנו לניסיונות שלכם לקנות אסימוני-תועלת להצדיק את זה, אבל אל תבלבלו את זה עם לקנות אסימוני-תועלת. מעמד, כנראה, קל יותר להשיג על ידי קניית בגדים יפים.

וכשזה מגיע לקניית אסימוני-תועלת צפויים – אז, כמובן, Shut Up and Multiply.